קירות עירומים

אפשר כמובן לומר ש "קשה לשים את האצבע על הנקודה שבה זה החל" אבל אני זוכר, ולא למען האמת, פשוט זוכר.

אך כל דבר בזמנו, צריך קצת לגלול את היריעה לאחור. גדלתי עם אחי בחדר אחד, שתי אחיות בחדר אחר, אחות בכורה בחדר משלה ותנועת מלקחיים שגזרה חדרים עם הופעת אחות צעירה, בת זקונים. די מבלבל בתפיסה ארכיטקטונית.

זיכרון מוקדם של רישום עריפת ראש מהמהפכה הצרפתית בספר לימוד של אחי, מניח שהוא היה בכיתה ו', אני הייתי בכיתה א' אך לא יכולתי לקרוא רק הזדעזעתי מהראש מונח בסל הראשים, הגיליוטינה במרכז הכיכר ותחתיה גופה ערופה. אחי תיווך לי את המהפכה. חשתי שנכנסתי לטריטוריה לא לי. את הקריאה רכשתי באיטיות רבה רק בכיתה ג-ד. כך זה עם דיסלקטים ושאר הפרעות.

הקירות היו מעוטרים בכרזות של מטוסים, פאנטום, F-16\F-15 ומהתקרה תלויים דגמים של אותם המטוסים ועוד, אני זוכר את ריח הצבעים החריף שאחי נהג לצבוע אותם.

גם אני קיבלתי מקום על הקירות, מסכן יונתן שנאלץ לחלוק את מטוסיו עם דוראן דוראן. אבל ככה זה בחיים.

בערך בגיל 12 הבית עבר ארגון מחדש עם סגירת מרפסת מרוחקת לאחותי, נגיסה בעוד חצי מרפסת וחלוקת החללים לשישה קנטונים של 4-5 מטרים רבועים. אני זוכר את הרגע שבו חוויתי לראשונה חלל ריק, קירות לבנים, אור אחר הצהריים שחודר ונמוג לאט אל תוך הערב. מן הרגע הזה למעשה הוטבעה בי ההכרה של אותו מרחב דינאמי מאוד שדורש הקשבה אחרת ולא עזב אותי עד היום. משך שנים רבות הקירות של חדרי מגורי מבית הורי והבתים אליהם עברתי בהמשך היו ריקים לגמרי, לא תמונה, לא ציור, לא רישום, לא מסגרת, לא שלי ולא של אחרים. ורשמתי הרבה, בעיפרון, בגרפיט ופחם מגיל צעיר, מאות, עם השנים אולי הצטברו גם אלפים אותם ניפיתי שוב ושוב, חלק קטן גם מסרתי עד שלא נשאר מהם זכר. כך היה בכל חלק של הבית, גם לא על המקרר. ריק מוחלט.

היו אולי מקרים ספורים בהם סקיצות נתלו למשך מספר ימים או שבועות בזמן לימודי בבצלאל אני זוכר מקרה אחד כזה אך יתכן שהיו עוד מתי מעט שנשרו כבר מזכרוני אך הקירות חזרו במהרה למצב הקודם.

אין לי כל עדות, אין תיעוד ליצירותי המוקדמות, פיסול, וידאו, אינסטליישן, ציור, רישום וכולי. לתהום הנשיה.

הבנתי את כל זה רק לפני שנה בערך בזמן כשיצקתי את קירותי. אם אינני יכול לראות דבר פרט לקירות מוטב שפשוט אעשה אותם בעצמי. אפשר לומר שזה אנטי תזה גמורה לעידן בו אנו מצויים, לפיד האין סופי שנגלל בכף היד. זהו Feed -קרי האכלה אמיתית, נפשית שאינה נפסקת ואינה משביעה את הנפש, אינה משביעה את העין. רק עוד ועוד גירויים. אינסטגרם, פייסבוק, ושאר הרשתות החברתיות. באלו שלי יצרתי מחסום מוחלט, איני עוקב אחר איש, לעיתים אני נכנס מיוזמתי לאנשים שאני מעוניין לראות את מה שהעלו אך ברירת המחדל בפייסבוק אצלי הוא פיד ריק. לאינסטגרם אני פשוט כמעט לא נכנס משום שהם פשוט דוחפים לעין עוד ועוד מבלי יכולת לשלוט. מאות דימויים ביום, אלפים בשבוע. מיליארדי דימויים.

רק לאחר שנתיים-שלוש של חיים משותפים עם רעייתי נעתרתי להפצרותיה לתלות "משהו" על הקיר, מסכנה. מסגרתי עבודה אחת ששרדה את תהליך הניפוי בבית הורי – תחריט Dry point הנה הוא:

אחר כך כבר כפו עלי עוד שני בדים רקומים וילדי כבר אחראים על קירותיהם, מה לעשות, C'est la vie.

הקירות כמובן מלווים אותי לא רק בבית אלא גם בחוץ, טיח, טרסות, בטון – עשרות שנים חלקם מפוארים ועשויים לעילה וחלקם דווקא משום דחק בזמן, בממון, או ביד מבצעת מעניינים מתוך אותו רישול גס.

ויש את אותו סיפור עתיק, אולי בן מאות שנים, אך אולי גם רק בן שנים ספורות – שיניתי אותו, כך שגם מי שמכיר ימצא בו חדש, זה סיפור שנהגתי לחזור ולשכלל אותו בראשי די הרבה, אך בשנתיים האחרונות מאז חזרתי ליצור כבר פחות, הוא הולך כך:

היו היה נזיר צעיר שהצטרף למנזר, כבר בסוף היום הראשון הוא פנה לאב המנזר ואמר לו שתנועת הנזירים ורשרוש הגלימות בחדר המרכזי מסיחה את דעתו, אב המנזר התרשם מכנותו והציע לו לפרוש לחדר צדדי ולפנות עם הפנים אל הקיר הריק, לאחר שבוע חזר הנזיר ואמר לאב המנזר שצעדי הנזירים מחוץ לחדר ורעשי הרחוב מפריעים לו, אב המנזר שלח אותו להרים להתבודד. לאחר חודש חזר הנזיר ואמר שמצא מערה נעימה אך הציפורים מצייצות בבוקר והאור צובע את קירות המערה בצבעים שונים לאורך היום, אב המנזר אמר לו למצוא מערה עמוקה יותר וכך עשה. לאחר שנה חזר הנזיר ואמר שהוא מצליח להגיע לעיתים לשקט פנימי כמעט מוחלט אך בכל זאת הוא שומע את צליל בליעת הרוק שלו עצמו ואת נשימותיו. אמר לו אב המנזר לחזור למערה להעמיק לתוכה ולעצור את נשימתו. 
חזר הנזיר אל פנים המערה, עצר נשימתו.
ומת.

ולקראת סיום הנה קטע מדהים מפרסקו ברומא שצילם והביא לידיעתי אריאל הירשפלד, זה מתוך קיר שנחשף ב1879 בווילה "פרנזינה" זה נמצא במוזיאון הארכיאולוגי שם. ועוד חלק מפרסקו מפומפי שנחשף לאחרונה זה ממש מופלא, דיברנו כמה פעמים בשנתיים האחרונות על הכתמיות, הצבע והעומק בחלקים שאינם פיגורטיבים בפרסקאות עתיקים ולפני שלושה חודשים הוא מצא וידאו יוצא מן הכלל שקושר מסע של רותקו לאיטליה ולהתפתחות המופשטים שלו. אז הנה שתי תמונות והקישור לרותקו

חוץ מאלו מתבשלת לה עבודה כבר למעלה משנה בשיתוף ביני לבין עמנואל ויצטום ומתי בובק, העבודה תהיה מורכבת מברזל\בטון יחד עם וידאו אינטגרלי בתוך המסגרת והיציקה, וסאונד ששני האנשים המוכשרים הללו ירכיבו במיוחד לצורך העניין. העבודה נעה ונדה כבר זמן ארוך אך אני חושב שבקרוב תבשיל. הנה קטע קצר מוידאו שצילמתי לצורך העניין, לא להיבהל, זה מהטלפון שלי, האיכות המקורית במצלמה טובה בהרבה – זה רק 30 שניות, העבודה תהיה ארוכה יותר. היא היתה אמורה להיות #9 אבל התקדמנו כבר מאז, אולי #14 או #15, שטויות טכניות.

נחיה ונראה.

מזכיר שאפשר להירשם לבלוג ותקבלו התרעות למייל.

זהו וקיר אחרון שמוכן, #11